הכל נשאר במשפחה

אלון לאופמן

אלון לאופמן

בודק פוליגרף ודובר איגוד ישראלי לבודקי פוליגרף ממוחשב. בעל יותר מ-20 שנות ניסיון והתמחות בתחומי בדיקות פוליגרף וקריאת שפת גוף.

מקרה שהיה ושונה למען חסיון האנשים.

לילה. אני חוזר למשרד אחרי יום ארוך וקשה של עבודה. מחכה לרגע בו אגיע הביתה, למשפחה שלי.

"שלום! הגעתי לטלפון של לאופמן פוליגרף?"

"כן, מדבר אלון. במה אוכל לעזור?".

"תשמע, אני חייב לעשות בדיקת…" הטונציה של האדם מהצד השני משתנה בבת אחת ובהפתעה. "…פוליגרף עכשיו דחוף עכשיו!"

"רגע", אני עונה בעייפות, "עם מי אני מדבר?". הקול משתנה שוב, אך נרגע במעט. "אני יכול לבוא לעשות בדיקה?"

"עם מי אני מדבר? מה השם שלך אדוני?"

"מתי אנחנו יכולים להגיע?" הוא משיב לי.

אני מתעקש שימסור לי את שמו. "אני לא יכול להמשיך בשיחה הזאת מבלי לדעת עם מי אני מדבר. מי זה אני? מי זה אנחנו?" אני חושד. בגלל שזאת שעת לילה די מאוחרת, מאוד חשוך בחוץ ונראה שאני הולך להיות לבד בכל הבניין שלי, אני לא חושב שזה כל כך נכון לעשות בדיקה. בנוסף לכך, הטוניציה והלחץ מוסיפים לחשדות שלי שהם לא האנשים הכי הגונים.

אני עונה בסבלנות, "אדוני, ללא שמך אינני יכול לעשות בדיקה או להתחיל את התהליך בכלל. אתה רוצה לספר לי איך קוראים לך ועל מה מדובר?".

"זה לא לטלפון וזה נורא דחוף. אני יכול להגיע עכשיו?", הוא ממשיך בהיסטריה.

"אני נורא מצטער, אני מאוד רוצה לעזור לך, אבל אתה לא נותן לי", השבתי בנימוס.

"אני אחזור אלייך", הוא אומר לי מהצד השני של הקו, ומנתק בפתאומיות. השעון מראה 23:30 בדיוק. מסתבר שאני עונה לשיחות בשעות כאלה. לשמחתי, לא צלצלו אליי באותו הלילה שוב. התמלאתי בתקווה שהם מצאו חוקר פוליגרף אחר אותו יוכלו להטריד והיה מוכן לקחת את זה על עצמו. היה לי ברור שמושא הבדיקה הולך לקבל כיפה אדומה אם בדיקת הפוליגרף לא תתן את התשובה הנכונה, ולא רציתי את זה על מצפוני. עלתה דילמה בראשי בקשר לעניין שנפתרה מאוד מהר.האם כדאי לפנות למשטרה?התייחסתי לזה בביטול. למרות שיש סכנה של פגיעה פיזית, אני לא יכול להגיש תלונה או לגשת למשטרה על דבר שלא קרה, למרות שאני בטוח שיקרה. בנוסף לכך, אין לי ממש עם מה ללכת למשטרה ולא רציתי לבזבז את הזמן שלי או שלהם.הלכתי לישון עם התהייה לגבי המקרה הזה.

למחרת ב7:00 בבוקר הגעתי למשרד. אני אוהב לקום מוקדם, לנשום את האוויר הצח לפני שיתלכלך בעשן מכוניות סמיך. התחלתי לעבוד על מקרה אחר, בו הייתי צריך למסור תשובה לגבי בדיקה אחרת. הטלפון צלצל שוב.

"אתה במשרד?" אמר הקול. "אני רואה שהאור דולק, אני גם רואה את הרכב שלך". נ' חיכה בחוץ לבדיקה שהוא ידרוש לעבור. ברור לי שאני יכול להשיב בשלילה. הם לא יודעים איך נראה רכבי או היכן אני גר. אני אומר לעצמי שאני צריך להתמודד גם עם הדבר הזה.

"כן אני במשרד" אני עונה. "אבל אני רואה שאתה לא לבד, לכן אין אפשרות לעשות בדיקה כשבמשרד נמצאים אנשים אחרים חוץ מהנבדק והבודק".

"לא." הוא עונה. "הם רק יגידו לך מה הם רוצים שתשאל". הבנתי שאין לי הרבה ברירות. או שאפתח את הדלת, או שהם ישברו אותה ויכנסו.אני פותח אותה וניגש לקבל אותם. במקום להכניס אותם לחדר הבדיקות ישר, הכנסתי אותם לחדר השיבות. הצעתי להם משהו לשתות.

"תקשיב" חתך במהרה אחד האנשים. "אני אחראי ואני קובע. אני רוצה שתבדוק אם הוא גנב כסף ממני".אחר התערב, "ואני נשאר איתו בחדר לבדוק שהוא לא משקר לך".

"ומי אדוני?" שאלתי. "אני ע' מ'", ענה. "אהלן. אם אתה יכול לדעת מתי הוא משקר ומתי הוא דובר אמת אתה ממש לא צריך אותי. בדרך כלל אני בודק אם אדם משקר או לא, אך אתה אומר לי שתשמור עליו שלא ישקר. זה אומר שאתה יודע מתי הוא משקר ומתי לא, אז הבדיקה שלי חסרת ערך ואתה לא צריך אותה".

"אני רוצה שיהיה כתוב שהוא משקר…". קטעתי אותו.

הבנתי שע' מ' דחף את נ' לבדיקה. "הנה נייר. אתה יכול לכתוב על הנייר שהוא משקר. שוב, עושה רושם שאתה יודע כבר הכל אז אתה ממש לא צריך אותי. כנראה שאתה יודע מהי התשובה לפני שהוא נבדק בכלל, אז מעולה! שיהיה לכם יום טוב. אני צריך להמשיך בעבודתי".

"לא! אני רוצה שאתה תבדוק ותראה שהוא משקר!". הוא ממשיך. "ותוציא את זה במכתב של הפוליגרף כמו שאתה עושה בכל הבדיקות שלך". "אם אני רואה שהנבדק לא משקר", אני מקשה, "אז אתם תניחו לו? או שלא משנה מה אני מגלה, מבחינתך הוא משקר?".

ויתרתי. "טוב", אני אומר לו. "תשאירו אותנו לבד, אני אבדוק ובעוד יומיים תקבל ממני את התשובה לבדיקה"."למה יומיים? אני יושב פה בחוץ אתה יכול להגיד לי מה יצא בסוף". עניתי לו "לא אצלי. אני ממש מצטער, אבל התשובה מתקבלת רק אחרי יומיים. לוקח הרבה מאוד זמן לבדוק". הפסקתי את השיחה. הם עזבו את הנבדק לבד, עלו לרכב ונסעו. זה נתן לי הרבה אוויר ושחרר לחץ. ביקשתי מהאדם שאיתו התחלתי את הסיפור, נ', להרגיש בנוח, ולספר לי בדיוק מה קורה.

"נ', הם לא כאן כרגע. אתה יכול לספר לי מה קרה. הכל נשאר כאן לפני שאנחנו בכלל ניגשים לבדיקה ואני מתחייס לשאלות שהם רוצים שאשאל אותך". נ' החל לספר לי מה בדיוק מתרחש עם האדם הזה. "אני מנהל לו את ההימורים. אנשים באים, משחקים, מהמרים ושותים, ואני אחראי על המקום, הרווח והכסף".

"אני מבין שהמקום אינו חוקי. הימורים מסוג זה אסורים בארץ, וגם אם מגיעה משטרה למקום אתה לוקח את האחריות על עצמך. אתה בעצם הקוף של העסק". בוסים מהעולם תחתון רוצים שמישהו אחר ישא באחריות על הדברים שהם מבצעים, ואין בעיה למצוא מתנדבים שרותמים את עצמם למטרה. העולם התחתון מלא ב"קופים" שכאלה – עברייני משנה, שמוכנים להתוודות על פשעים שלא ביצעו, רק בשביל לקבל נקודות זכות אצל הבוס.

נ' השפיל את מבטו. "כן". אבל תבין, אני נשבע לך, לא לקחתי שקל! אתה חייב להאמין לי!". "למה אני חייב להאמין?" שאלתי. "ע' מ' טען שאתה לקחת את הכסף ושזה תפקידך ושאתה אחראי על זה". נ' נלחץ. "לא! תראה אני בבעיה. אני נשבע באלוהים שלא אני לקחתי את הכסף".

"אז אני מניח שאתה יודע מי כן?"

"כן. אבל תאמין לי שאני לא יכול לספר לך כי אם אני מספר לך הוא יהרוג אותי". נאנחתי. "אני חייב לומר לך שאני לא רואה איך אתה יוצא מזה בטוב. כל מה שאתה אומר כאן או שתגיד בהמשך לא יבוא לטובתך. אתה לא יכול להגיד לי מי לקח את הכסף, כולם חושבים שאתה לקחת אותו." הבנתי שהוא נמצא במלכוד 22. "אם אתה אומר שאתה לקחת את הכסף, בעל הבית הורג אותך. אם אתה מספר מי לקחת את הכסף, הוא הורג אותך. אם אתה אומר שלא לקחת כסף ואתה לא יודע מי לקח, גם הורגים אותך. ולבסוף, אם אתה פונה למשטרה, הורגים אותך". סיכמתי. "אתה נמצא בבעיה נוראית. לא נראה לי שיש לך איך לצאת מזה. יש עוד משהו שאני לא יודע?". הזכרתי לו שוב, "זכור שמה שאתה אומר כאן, נשאר בינינו".

נ' הסביר במבט מושפל, "אני ממש מפחד. אני הולך להסתבך והוא יהרוג אותי!"."אני לא חושב שיש אדם יותר מסובך ממך כרגע". אני מנסה לקבל עוד פרטים. "אם לא תספר לי מה הסיכוי שאני אוכל להציע פתרון, ואולי לעזור קצת?"

נ' התוודה. "מה אני יכול לעשות? אני מפחד משניהם. גם מהבוס וגם מהבן".

"הבן? אתה מדבר על הבן של הבוס?"הוא השיב לי בהנהון. "נתתי מילה של כבוד לבן שאני לא מספר שהוא לקח את הכסף". נ' נקלע בין ש', הבוס לבין ש' הבן, בנו."הבנתי, אבל אני נתתי מילה לבן של ש'. נניח שאני עושה לך בדיקת פוליגרף, ובאחת השאלות אני אשאל 'מי כן לקח את הכסף?' מה תעשה אז?". "זה בסדר מבחינתך או שאתה לא רוצה לצאת מהבלאגן הזה?"

נ' הרהר לעצמו. "תן לי לחשוב על זה". אני מאיץ בו. "אני לא יודע כמה זמן תוכל לחשוב עד שהחברים שלך יחזרו. אני לא בטוח בכלל שהם התרחקו כל כך". לא יכלתי לתזמן את המשפט הזה בצורה יותר טובה. דפיקות בדלת. אני פותח, ואני רואה את חבריו כשאחד מהם מחזיק אלת בייסבול בידו. "נו? הוא משקר נכון? הוא משקר?" אמר ע' מ'. הסברתי להם שעשיתי את החלק הראשון של הבדיקה ומחר אעשה את הבדיקה עצמה. קיבלתי מנ' מספר טלפונים, בהם גם של בנו של ש'. הזמנתי אותם לבוא למחרת בשעה 13:00 ואת הבן בשעה 15:00. הם הלכו וחזרו למחרת.

בשעה 13:00 הגיעו 2 גברים נוספים עם נ', שנראה חבול. שאלתי מה קרה. הוא סיפר שמעד ונפל. שאלתי אותו אם הוא בטוח בכך והוא ענה שכן, עם חיזוק של ע' מ'. ביקשתי מהם לשוב בעוד שעה וחצי ולהשאיר את נ' איתי. הסברתי לו שאנחנו הולכים לעשות בדיקת פוליגרף, ואם הוא משקר אני אראה את זה מיד ולא אוכל לעזור לו.

כאשר ע' מ' חזר עם שני הגברים האחרים, הושבתי אותם בחדר הישיבות ואלינו הצטרף נ'. "על פי ממצאי הבדיקה, נ' דבר אמת ולא לקח את הכסף והכסף נמצא אצל ש'".

"למה אתה מתכוון?" אומר בעצבים ע' מ' ומוסיף, "מה אתה מדבר שטויות! הוא לקח את הכסף!". כמובן שאני מצנזר הרבה מאוד מהקללות שנאמרו בחדר.

"אני לא חושב כך", השבתי לו.

פעמון הדלת נשמע, והבן של ש' שהגיע לבקשתי נכנס. כאשר הוא נכנס לחדר הוא שאל מה קרה ומדוע נ' חבול.

עניתי, "נראה שהוא עבר כיפה אדומה. הייתי מפנה את השאלה הזאת לע' מ'". בנו של ש' שואל, כשהוא מפנה את מבטו לע' מ'. "מה יש לך לומר? אבא אמר לי לקחת את הכסף מנ' כי הוא חושב שאתה לוקח מהסכום שאבא אמור לקבל. דרך אגב, אבא נמצא בחוץ והוא מחכה לך".

קיבלתי מהבן תשלום יפה על העבודה שלי וכולם עזבו את המשרד בנועם.

שמחתי שמבחינתי, כך זה נגמר.

אז הכל נשאר במשפחה… או שלא?

מאמרים נוספים

משפחה

הכל נשאר במשפחה

מקרה שהיה ושונה למען חסיון האנשים. לילה. אני חוזר למשרד אחרי יום ארוך וקשה של עבודה. מחכה לרגע בו אגיע הביתה, למשפחה שלי. "שלום! הגעתי

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן